כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
פרטים ברירת מחגל
|
פריט 76:
ראובן רובין
|
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
32,000
הערכה :
$40,000 - $60,000
עמלת בית המכירות: 16%
למידע נוסף
מע"מ: 18%
על העמלה בלבד
|
1974 - 1893
דמויות על החוף, 1923 ,
שמן על בד, 40x60 ס"מ,
חתום.
מקוריות הציור אושרה ע״י גב’
כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב.
ספרות ותערוכה: ראובן רובין,
״מקום – חלום״,
מוזיאון תל-אביב לאמנות,
כרמלה רובין,
2006/2007 . עמ׳ 80 (מצולם).
זהו אחד מהציורים המוקדמים שצייר ראובן בשנת 1923 – שנת עלייתו השנייה לארץ־
ישראל (הראשונה הייתה ב 1912- , לתקופה קצרה), השנה בה התיישב מול קו הים וכיוון
את מבטו ומכחולו אל החוף, אל החולות ואל האור שבחוץ. בשנה זו המיר ראובן את
ציורו התיאולוגי הגלותי, שספוג בממד הטראגי של הגורל היהודי, אל הציור הארץ־
ישראלי הנאיבי, המצטיין בבהירות תמה ומלאת קסם. כמה מציורי חוף הים של ראובן
מן השנים 1923 – 1924 הם מן הנודעים ביותר: "נמל יפו", "מוכר השבשבות", "חסיד על
שפת הים", כולם מתארים את הסצנה המוארת, המתערסלת והאוריינטלית של חופי
יפו-תל אביב. אניות מפליגות על קו האופק של הים התיכון ונופו הכחול חוזר ומשתקף
בציורי שנות העשרים של ראובן, ונוכח בכל. היו אלה שנות קסם המזרח והים, בטרם פנה
הציור הארץ־ישראלי אל פריז והפנה את גבו אל הים, כאמרתו הידועה של גדעון עפרת.
ציוריו של ראובן לא נוצרו בסימן הריאליזם. גם אם המראות הניבטים הם מראות תל
אביב, רחוב יונה הנביא, נמל יפו, או, לחילופין - נופי צפת, הר מירון או נופי ירושלים,
וכל ציור נושא שם של מקום ספציפי, בציורים עצמם נוצקו מידות משתנות של מציאות
ודמיון ושילוב בין מראה עיניים לקסם רומנטי, שנבזק על הציור להעצמת המרחב המואר
והנשגב של הארץ החדשה. אך הציור המוצג כאן שונה מהרגיל: הוא מקרין ישירות של
מראה עיניים: חבורת ערבים צועדים יחפים לאורך החוף, פניהם ליפו, נשים וגברים יחד;
אחד רוכב על חמור ומצל על ראשו בשמשיה וחמש דמויות צועדות לצדו. הפנים בלתי
נראות, מוסתרות מתחת לעבאיות ולכאפיות, הג'לביות הכהות מכסות על הגוף, מלבד
גלימתו הבהירה של הלך אחד. החמור אמנם לבן, אך ספק אם זהו חמורו של המשיח.
הדמויות ממשיכות וצועדות על קו החוף, החול נושק למים ורק קצף הגלים מסמן
אלכסון שבולם את כיוון התנועה. מקבץ הדמויות מתרחק מהקצה הימני של הפריים
המצויר ונוגע בקצה השמאלי שלו, הסטה קלה שמחזקת את תחושת הצעידה קדימה.
רק החמור מטה את צווארו ואת רגליו הקדמיות בכיוון מנוגד, כאילו סרב לצעידה האין-
סופית, שאין לה מוצא והיעד שלה לא מסומן. הסצנה הפשוטה מצליחה ללכוד את חוף
הים היפואי באותו זמן רחוק: ריק ושומם, ללא סוכת מציל, והערבים חוצים את המרחב
כדמויות אנונימיות ואטומות כלפי חוץ, ללא קשר-עין המאפשר תקשורת. למרות
תלישותם, מעיד מגע כפות רגליהם היחפות בחול החם על חיבור תת-מודע אל הטבע,
אל החול והמים. בלא מבט של תודעה, בלי הקשר נופי, הם מייצגים בו בזמן ילידיות
מעוררת כמיהה, וגופים מוצללים בתוך האור הבוהק.
טלי תמיר
הדיסקליימר שלנו:
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב
